<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ואין חולקין כתבי קודש אעפ"י ששניהם רוצים אבל בשתי כריכות חולקין אם שניהם רוצים, ואם א' רוצה וא' אינו רוצה אית דינא גוד או אגוד בירושלמי [ספ"ק דב"ב] בכתבי ק' אעפ"י ששניהם רוצים לא יחלקו, א"ר הושעי' כגון תלים ודה"י, אבל תלים ותלים חולקין. כל הספרים נגללים לתחלתם וס"ת לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ועמוד אילך.
ת"ר מדבק תורה נביאים כתובים כאחד ומניח בין חומש לחומש של תורה ד' שיטין וכן בין נביא לנביא, ובנביא של תרי עשר ג' שיטין ומסיים מלמטה ומתחיל למעלה שאם בא לחתוך חותך. כ' הגאונים הא דאין עושין ס"ת לא ארכו יתר על הקיפו ולא הקיפו יתר על ארכו היינו ארכו ו' טפחים ועוביו ב' טפחים שאלו את רבי שעור ס"ת בכמה א"ל בגויל ו' טפחים, פי' שהוא עב ויוצא שעור הקיפו מ' עוביו ו' טפחים, בקלף איני יודע, לפי שהיו הקלפים רכים ועבים. ואמר הגאון הקיפו כארכו לא תמצא אלא בגוילין לא בקלף ולא בודק. ונהגו הראשוני' לעשות ארכו ו' טפחים כאורך הלוחות שכך יהי' נאה ושנינו [שבת קל"ג ע"א] זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות נאות בסוכה נאה, בציצת נ', לולב נ', שופר נ', ס"ת נ', וכותב בו לשמו בדיו נאה, בלבלר נ', בקולמוס נ' בגוילין נאים וכורכו בשיראין נאים, דו' טפחים אורך בגויל יהי' הקיפו ו' טפחים. ולפעמים בגויל נמי לא מתרמי אלא בעבים ושמנים. כיצד הקיפו כארכו, מביא ס"ת וכרכו כרך א' ומקיפו בחוט ומודדו, אם הווה כארכו ו"ט הקיפו כארכו, ולאו לכל אדם מתרמי הקיפו כארכו ולרב המנונא לא אתרמי אלא א' משבעים. ואמר רב שרירא האי בקלף איני יודע דאמר בגמ' טעה בו אדם גדול וחשב כי הוא ודק, ולא היא אלא ודק בלשון חכמים חיפה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ זה נקרא קלף. ולא ראיתי מעולם ס"ת על קלף, אלא מצוה מן המובחר למעבדיה. [אולי צ"ל גויל] ודק שהוא חיפה שהכשיר רב מר אשי לא הודו חכמי דורנו כמו מר רב יוסף גאון בן מר רב רבי ולא חכמי ישיבתנו כמו מר רב נחשון ואף אשר אחריהן. — ס"ת לא יעשה חציו גויל וחציו קלף [ירושלמי מגילה פ"א ה"ט] אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים אעפ"י שאין מן המובחר בגויל במקום שער כותב בקלף במקום נחושתו ואם שנה פסול, ולא יהא כותב חציו על עור וחציו על קלף. ואעפ"י שאמר רבי בקלף איני יודע משמע שכותבין ס"ת על קלף, אין מתירין לכתחלה דרהיטא דגמ' לא אמר אלא גויל.
